האם טיפול הורמונלי חליפי בגיל המעבר מעלה את הסיכון לחלות בסרטן השד? (סיכום הרצאות מכנס האגודה לגיל המעבר יוני 2025)
- טל פלג דיאטנית
- לפני 3 ימים
- זמן קריאה 6 דקות
כנס האגודה הישראלית לגיל המעבר התקיים ב 6/6/25 , נושא הכנס היה סרטן השד ורוב המרצים היו מתחום הכירורגיה של השד וזו הסיבה שנרשמתי מיד לכנס כי לדעתי הם רואים את הנושא אחרת מהגניקולוגים וחשוב לשמוע את שני הצדדים.
הסיכום הבא של תכני הכנס מבוסס על הרצאות שניתנו ע"י:
פרופ' תניר אלוייס – מנהלת המחלקה לכירוגיית שד בהדסה
ד"ר אורלי פרידמן אלדר כירורגית שד מקפלן
ד"ר נעמה הרמן מנהלת השירות לניתוחי שד בנשים צעירות בשיבא
ד"ר טלי ארזי קליינמן מנהלת יחידת דימות שד אסף הרופא
ד"ר נועה חובב – רופאת משפחה וגיל מעבר (כללית)
ד"ר מירב פרייברג – גניקולוגית וגיל מעבר (כללית)
פרופ' איתן פרידמן - גנטיקאי
אני אתחיל מהסוף, יצאתי מהכנס עם מידע חדש וחשוב שאני מרגישה שכל אישה צריכה להכיר. כפסיכולוגית ודיאטנית המתמחה בליווי נשים בגיל המעבר, אני רואה כמה פחדים ומיתוסים מקיפים את הנושא הזה. הגיע הזמן לדבר על עובדות.
העובדות שכולנו צריכות לדעת בין אם אנחנו מחליטות לקחת טיפול הורמונלי חליפי ובין אם החלטנו שלא.
הסיכון עולה עם הגיל : 78% מהמקרים של סרטן שד חודרני מתרחשים בנשים מעל גיל 50. זה לא אומר שצריך להיכנס לחרדה , אבל זה כן אומר שצריך להיות מודעות. עם הגיל אין הרבה מה לעשטת, אין דרך לחזור אחורה אבל יש דרכים אחרות להקטין סיכון.
פחות מ-1% מהמקרים מתרחשים בנשים מתחת לגיל 30, ואלו בעיקר על רקע גנטי. אז למרות שאנחנו שומעות הרבה על "מחלה של צעירות" - הנתונים לא תומכים באמירה הזו.
החדשות הטובות :מאז שנת 2000 יש עליה בזיהוי מוקדם וירידה בשכיחות המחלה הגרורתית. זה אומר שאנחנו מגלות מוקדם יותר ומטפלות יותר יעיל.
יש ירידה בתמותה מסרטן שד - בישראל אנחנו במקום 74 בעולם מבחינת תמותה.
אנחנו במקום 24 מבחינת שכיחות. לא משהו להתגאות בו.
בואי נפרט את גורמי הסיכון שיכולת להשפיע על התפתחות סרטן שד :
1. משקל גוף (BMI)
זה אחד הגורמים הכי משמעותיים שיש לנו שליטה עליו. רקמת השומן מייצרת אסטרוגן, וככל שיש יותר רקמת שומן - יש יותר ייצור של אסטרוגן. בגיל המעבר, כשהשחלות מפסיקות לייצר אסטרוגן, רקמת השומן הופכת למקור העיקרי.
מה זה אומר בפועל: שמירה על משקל בריא היא אחת הדרכים היעילות והמוכחות להפחתת סיכון. גם אם תרדי 5% מהמשקל שלך ועדיין לא הגעת ל BMI בטווח התקין, זה עדיין מקטין סטטיסטית את הסיכון וזה לא חסר טעם כמו שנשים רבות חושבות .
2. פעילות גופנית
חוסר פעילות גופנית מעלה סיכון. אני אחזור על זה : אם את לא עושה פעילות גופנית, אם את בעיקר במצב יושבני בשעות היום שלך , את מעלה סיכון (שקיים גם ככה עם הגיל, זוכרת?) להתפתחות סרטן שד.
פעילות גופנית קבועה עוזרת לשמור על משקל בריא ומשפיעה לטובה על הסביבה ההורמונלית בגוף. אני כותבת את המשפט הבא באחריות מלאה: פעילות גופנית מצילה חיים.
3. צריכת אלכוהול
זה נתון שהפתיע הרבה משתתפות בכנס: אין מינון "בטוח" של אלכוהול. כל כמות מעלה קצת את הסיכון, וזה כנראה אחד הגורמים הראשיים לעלייה בשכיחות בעולם המערבי.
אם את לא מסוגלת לוותר על יין וצ'יסרים גם לרדת למינימום זה יותר טוב מכלום , אבל זה כן אומר שצריך להיות מודעות לבחירה. אלכוהול משפיע על ייצור אסטרוגן מקומי ברקמת השד ולכן נחשב קרצינוגני (במילים פשוטות מעודד תהלכים סרטניים). בפרקטיקה, אני רואה ה-מ-ו-ן נשים שצורכות הרבה אלכוהול כאשר הסיבה הראשונה היא כמובן חברתית. המון זה אומר 5-7 כוסות יין בשבוע לפחות. גורם להשמנה, מעלה סיכון לסרטן שד, מקטין שיקול דעת באכילה המתלווה אליו.
שד סמיך (צפוף)
האם עשית ממוגרפיה או בדיקה ידנית אצל כירורג שד ונאמר לך שיש לך שד סמיך ? זה אמור להיות רשום בפענוח הממוגרפיה או בסיכום הביקור ואם לא רשום אני מציעה לשאול שאלה ברורה בפעם הבאה שאת נבדקת.
מה החשיבות של מבנה רקמת השד?
זה נושא שהרבה נשים לא מכירות. יש 4 דרגות של סמיכות שד, וכשהשד סמיך:
הרגישות של הממוגרפיה יורדת ל-50-65% (במקום 85-95% בשד שומני)
הסיכון לסרטן שד עולה פי 1.8
מומלץ לשלב אולטרסאונד עם הממוגרפיה כדי להגדיל את אמינות האבחנה
חשוב לדעת: טיפול הורמונלי חליפי מעלה את סמיכות השד ב-33%, מה שמעלה את הסיכון לסרטן שד פי 1.6.
זה נתון שאת צריכה לדעת לפני ההחלטה על הטיפול.
התמונה הבאה הוצגה באחת ההרצאות , חיפשתי אותה ברשת כדי לצרף אותה לסיכום :
שימי לב לתמונה המצורפת המציגה השוואה בין גורמי סיכון לסרטן שד בנשים בגילאי 50–59, תוך התמקדות בהבדלים במספר מקרי הסרטן מתוך 1,000 נשים לאורך חמש שנים. המידע מבוסס על נתונים מבריטניה ומדגיש את ההשפעה של טיפול הורמונלי חלופי (HRT) לעומת אורח חיים.

הערכת סיכונים לפתח סרטן שד בקרב נשים בגילאי 50–59 – לכל 1,000 נשים לאורך 5 שנים
התרשים הנ"ל מציג את שיעור מקרי סרטן השד בקרב נשים בגיל המעבר באוכלוסייה הכללית (23 מקרים ל-1,000 נשים), ומשווה כיצד משתנים נתונים אלה כתוצאה מגורמי סיכון שונים:
+4 מקרים בקרב נשים הנוטלות טיפול הורמונלי משולב (אסטרוגן + פרוגסטרון)
–4 מקרים בקרב נשים הנוטלות טיפול הורמונלי מבוסס אסטרוגן בלבד
+4 מקרים בקרב נשים המשתמשות בגלולות למניעת הריון (משולבות)
+5 מקרים בקרב נשים ששותות לפחות שתי מנות אלכוהול ביום
+3 מקרים בקרב נשים מעשנות
+24 מקרים בקרב נשים עם עודף משקל או השמנת יתר (BMI ≥ 30)
–7 מקרים בקרב נשים שמבצעות פעילות גופנית מתונה במשך לפחות שעתיים וחצי בשבוע
כלומר, חלק מגורמי אורח החיים משפיעים על הסיכון לפתח סרטן שד אף יותר מטיפול הורמונלי חלופי, וישנם הרגלים שמפחיתים את הסיכון כמו הימנעות מאלכוהול , הפסקת עישון ופעילות גופנית מתונה (כמו הליכה מתונה) לפחות שעתיים וחצי בשבוע.
הגרף הזה מלפני עשור, הנה תוספת של נתונים חדשים שמראים :
טיפול הורמונלי חליפי משולב אסטרוגן + פרוגסטרון מעלה ב 8-10 מקרים לכל 1000 מקרים ( טיפול באסטרוגן בלבד לא מעלה את הסיכון , אלא מוריד אותו ב 6 מקרים לכל 1000.
8 מקרים נוספים לכל 1000 מקרים של סרטן שד בקרב צורכות 4-6 מנות אלכוהול ליום
עודף משקל מעלה ב +4 מקרים לכל 1000 מקרים והשמנה מעלה ב 10 מקרים
מה קורה בגיל המעבר ואיך זה משפיע על הסיכון?
האסטרוגן הוא השחקן הראשי בסיפור הזה. עד גיל המעבר הוא מיוצר בעיקר בשחלות, אבל אחרי גיל המעבר - הוא מיוצר ברקמת השומן וגם לרקמת השד יש יכולת לייצר אסטרוגן באמצעות אנזים שנקרא ארומטאז. זה אומר שגם כשרמות האסטרוגן הכלליות יורדות, בשד הן יכולות להישאר גבוהות וזה כאמור משפיע על התפתחות סרטן שד.
אז בשורה התחתונה, מה עם טיפול הורמונלי חליפי?
זה השאלה שכולן שואלות. הנתונים שהוצגו בכנס ברורים: טיפול הורמונלי חליפי מעלה קצת את הסיכון, אבל יש להתייחס גם לגורמים אחרים ברשימה ולהסתכל על מכלול האשה , הגנטיקה, ההרגלים שלה ועוד. נאמר בכנס שלא צריך להקריב את איכות חייה של האשה בשביל איבר אחד ( שד) ואני אמביוולנטית לגבי המשפט הזה. רק האשה עצמה תחליט אם היא לוקחת על עצמה עוד סיכון מול שיפור באיכות החיים והקטנת בעיות בריאותיות אחרות.
המסר המקצועי הברור: לא צריך לפסול טיפול הורמונלי חליפי על הסף אלא צריך לשקלל עבור כל אישה את כל הגורמים, את התסמינים, ואת איכות החיים, את גורמי הסיכון שלה ועד כמה היא מוכנה לעשות שינוי באורח החיים (ספורט ותזונה ) ולהחליט יחד אם מתחילה או לא.
מתי את צריכה בדיקות נוספות?
בדיקות גנטיות למטציות רלוונטיות לסרטן שד ושחלות
מספיק סבא או סבתא אחד אשכנזי כדי שקופת החולים תממן לך את בדיקת BRCA.
זה חשוב במיוחד:
1 מתוך 40 אשכנזים נושא את המוטציה
1 מתוך 200 עיראקים
הסיכון עולה פי 5-7 לסרטן שד ופי 15-20 לסרטן שחלות אם את נשאית של המוטציה
מה את יכולה לעשות עכשיו?
האמת היא שדי הרבה , הנה מה שעלה בכנס :
בדיקת דם BRCA - אם את נשאית את צריכה מעקב שונה מאחרות, יש מרפאות ספציפיות לנושא בכמה בתי חולים .
מעל גיל 50: ממוגרפיה כל שנתיים עד גיל 75
אם יש שד סמיך: גם אולטרסאונד ולפעמים גם MRI
אם יש הסטוריה משפחתית: ממוגרפיה מגיל 40, כל שנה
ליווי של כירורגית שד להעברכת סיכון
שינויי אורח חיים
שמירה על משקל - זה הגורם משמעותי שיש לך שליטה עליו, גם שיפור המצב זה טוב
פעילות גופנית קבועה, תדירה
הימנעות מאלכוהול
תזונה איכותית שתומכת באיזון הורמונלי - ים תיכונית, אנטי דלקתית, דלת שומן מן החי
חשוב !! הערכת סיכון אישית . לכל אחת גורמי סיכון אחרים ויכולת אחרת להתמודד איתם ולכן אם יש לך מספר גורמי סיכון, חשוב לעשות הערכה מקצועית שמשקללת את כל הנתונים. הקפידי לעשות בדיקות + כירורג/ית שד להערכת מצב.
המידע הזה לא נועד להפחיד, אלא להעצים. ידע זה כוח, ובמקרה הזה - כוח למנע, לגלות מוקדם, ולקבל החלטות מושכלות.
הצעד הבא שלך:
תבדקי מתי הייתה הבדיקה האחרונה שלך ובדקי אם הגיע הזמן לחזור עליה ואם צריך הדמיה נוספת
חשוב שתדעי אם יש לך שד סמיך (זה צריך להיות כתוב בממצאי הממוגרפיה)
תבדקי את ההסטוריה המשפחתית שלך + בדיקת BRCA
תיועצי עם רופא/ה לגבי הערכת הסיכון האישית שלך
עשי התאמותבאורח החיים כדי להקטין סיכון
זכרי: הסיכון הכי גבוה הוא להישאר לא מודעת, לא לעשות כלום . עם המידע הנכון ומעקב מתאים, את יכולה לעשות בחירות חכמות שישמרו עליך בריאה ומאושרת.
המידע בפוסט מבוסס על ההרצאות בכנס האגודה הישראלית לגיל המעבר. לקבלת יעוץ אישי והערכת סיכון מדויקת, חשוב להתייעץ עם רופא/ה מומחה.
להתאמת תזונה , שינוי אורח חיים, ירידהבמשקל ושיפור הרכב גוף מוזמנת ליצור איתי קשר 050-2495252
Comentarios